The Blue Pilgrimage | on the state of democracy in Israel

תנועת הצדק החברתי האמיתי / דיויד שין

נכון, אם יאמצו גישה הגורסת צדק חברתי לכל, כולל מיעוטים ומהגרים, סביר שפעילי המחאה החברתית יוכלו לאסוף רק כמה עשרות אלפי פעילים מסורים. אבל אולי די בכך כדי להביא לשינוי משמעותי במשכן הכנסת ובמציאות הישראלית.

פורסם בעיתון הארץ באנגלית ב-11 נובמבר 2011

מובילי המחאה החברתית חששו שחילופי האש המתחדשים בין כוחות צה"ל לבין פעילי חמאס ברצועת עזה עלולים לצנן את התלהבות הציבור ממאבקם. אבל בה בעת שטרור פלסטיני בדרום גרם אולי לצמצום ההפגנות, דווקא תוקפנות יהודית בצפון הארץ העמידה בסימן שאלה את יציבותה של הקרקע המוסרית תחת רגליהם של המוחים.

כך, בעוד פעילי המחאה מתכננים גל נוסף של הפגנות בתל אביב ובירושלים, גירשה כנופיית יהודים סטודנטים ערבים מדירתם השכורה בצפת. הצעירים, ערבים-ישראלים, עברו לגור בדירתם בראשית שנת הלימודים במכללה האקדמית שבעיר הגלילית. בעל הבית היהודי סירב בתחילה לציית ל"מכתב הרבנים" שאוסר השכרת דירות לערבים - שלא לדבר על מכירתן. לבסוף נכנע לאיומיהם של הבריונים הדתיים, שדרשו ממנו להוציא את השוכרים הנוכריים מדירתו.

חלפה כמעט שנה מאז שעשרות רבני עיר הציגו בפני הציבור היהודי את פרשנותם האקטואלית לפסוק המקראי "לא תחנם" (דברים, ז' 2), כאשר ה' מנחה את בני ישראל להרוג את כל תושבי ארץ כנען, ללא רחמים. למרות גילויי ההסתייגות מהאיסור להשכיר דירות לערבים, לא נערכו הפגנות הזדהות עם הסטודנטים בצפת. מובילי המאבק למען צדק חברתי לא טרחו לגנות את הרבנים ואף נמנעו מלקרוא לממשלה לחדול מלשלם את שכרם מקופת הציבור.

רוב הציבור היהודי, אשר מתקומם בימים אלה על הקושי להשיג דירה סבירה בעלות הגיונית, נוטה לשכוח כי המצב חמור בהרבה עבור קבוצה מסוימת של אזרחים: לא-יהודים. המאבק אמנם התקשט באותנטיות כאשר הציג פה ושם פרצופים וקולות של ערבים, אך ראשי המחאה לא היו מוכנים להילחם על האינטרסים של ערבים, ולא דרשו מהממשלה לשים קץ לאפליה על רקע דת וגזע בשוק הדיור.

כשפעילים העלו את הדרישה הזו בימיו הראשונים של הקיץ החברתי, טענו מנהיגי המחאה כי תהיה זו טעות טקטית. כשהתבקשו להשמיע בקול צלול דרישה לשוויון זכויות לכל, בלא הבדל דת וגזע, השיבו המארגנים: "תמתינו בסבלנות". חלפו חודשים והאמירות הבסיסיות הללו טרם הושמעו בפורום ציבורי כלשהו.

בסוף הקיץ הסכימה מועצת העיר תל אביב להיכנס למשא ומתן עם שבעת מאהלי המחאה; עם כולם - חוץ מאשר יושבי מאהל לוינסקי, שרוב דייריו פליטים אפריקאים. במקום לקום ולעזוב את שולחן המו"מ לאות סולידריות עם מאהל לוינסקי, בחרו נציגי המאהלים האחרים לנטוש את יושבי לוינסקי לנפשם. צעד זה לא הועיל להם כשפקחי העירייה באו לפנותם, ימים ספורים לאחר מכן. לרוב המפגינים התל אביבים היו דירות שאליהן יכלו לחזור - תושבי מאהל לוינסקי נזרקו לרחוב.

השמש שקעה על "הקיץ הישראלי" בלי ניצחונות מוחשיים, אך מיד לאחריו התפרץ "סתיו אמריקאי" שממשיך להתפשט. תוך שבועיים, אף מבלי שנזקקו למערכות הגברת קול, הצליחו האקטיביסטים לכבוש את רחובות ניו יורק. הם חיברו מניפסט שהציג באופן בהיר את דרישותיהם, ואשר הזכיר לא רק פערים כלכליים ושחיתות פוליטית, אל גם את המיליטריזם, הקולוניאליזם, הגזענות והרס כדור הארץ. תנועת "אוקיופיי" דורשת לא פחות משוויון זכויות ל-99 מאוכלוסי המדינה (אשר אינם נמנים על האחוז הנותר, שרוב ההון מרוכז בידיו).

ובישראל? ב-11 בספטמבר 2011 החליטה הממשלה לגרש 30,000 בדואים מבתיהם ואדמותיהם. אם אכן תקבל הכנסת את "תוכנית פראוור" - מה שעשוי להתרחש בכל יום – יחל חלילה תהליך נוסף של טיהור אתני.

זהו אם כן מבחנה הגדול של המחאה החברתית, אולי של הדור כולו. האם ראשי המחאה החברתית, J14 כפי שהם קוראים לעצמם, ימשיכו להתעלם מזכויותיו הבסיסיות לדיור בר-השגה של המיעוט הלא-יהודי (רבע מתושבי ישראל שבתוך הקו הירוק, כמעט מחצית אם כוללים את הגדה המערבית), או שיאזרו עוז ויהפכו סוף סוף לתנועה של כל ה-99%?

אם המחאה של הקיץ האחרון שואפת להביא צדק לכל אגפיה של החברה הישראלית - לא רק למגזר החזק והכוחני שבה - היא חייבת להכריז שדיור בר השגה הוא אחת מזכויות האדם הבסיסיות.

תנועת צדק חברתי אמיתי היתה כובשת את משרדי הרבנים עד שאלה היו נאלצים לבטל את הגזרות הגזעניות שלהם כלפי ערבים, אסייתיים ואפריקאים (או עד לפיטוריהם משירות המדינה). תנועת צדק חברתי אמיתי היתה צרה על משרדו של שר הפנים, אלי ישי, עד שזה היה נעתר ומעניק אישורי עבודה לכל מבקשי המקלט, כדי שיוכלו לשכור דירות ולא יצטרכו לחיות ברחוב. תנועת צדק חברתי אמיתי היתה מונעת את נישולם של הבדואים ילידי הנגב, וחוסמת את הכניסה למשרדיו של אהוד פרוור, אביה מולידה של התוכנית המתועבת.

נכון, אם תנועת המחאה תאמץ את התפישה לפיה דיור בר השגה הוא אחת מהזכויות האדם הבסיסיות - לא פריבילגיה של קאסטה זו או אחרת - סביר להניח שלא תזכה לאותן תשואות רמות מכל הציבור הישראלי, ש-88 אחוזים ממנו תמכו בה בשיאה. מאידך גיסא, צדק חברתי אמיתי הוא עניין עקרוני, לא "כוכב נולד". תנועת הצדק החברתי של ה-99% תוכל לכנס רק עשרות אלפי פעילים מסורים. אבל די בכך כדי לכבוש את משכן הכנסת.